פנחס גוברין (1904 – 1985) נולד בעיירה שְפִּיקוֹב שבאוקראינה. קיבל חינוך יהודי ציוני בבית הספר של אביו, מרדכי גלובמן-חיות, והשכלה כללית בגימנסיה הרוסית בברצלב (ברסלב). בגיל שבע עשרה ברח מאוקראינה, והצטרף, למרות גילו הצעיר, לתנועת "החלוץ". ב-1921 עלה ארצה בין ראשוני העלייה השלישית, וכחבר ב"גדוד העבודה" היה ממייסדי תל-יוסף. עם הפילוג בתנועת העבודה עבר לעין-חרוד.
ב-1928, נשלח ללימודים בסטודיו של תיאטרון הפועלים "אהל", והמשיך את לימודיו ב"סמינר הפועלים" בירושלים. שם התאחד עם שאר דורות המשפחה, שעלו גם הם, ועבד עם יצחק בן-צבי כמזכיר המחלקה המדינית של הוועד הפועל של ההסתדרות, ובמחלקה להתיישבות של ההנהלה הציונית. הוא ריכז את "סמינר הפועלים", והקים את פעולות החינוך של "הנוער העובד". בפרעות 1929 ו-1936 היה ממפקדי ההגנה באזור ירושלים. ב-1937, כשהוקם הנמל העברי בתל-אביב, היה מנהלו המסחרי הראשון. בפרוץ מלחמת השחרור הקים וניהל את לשכת הגיוס, "מרכז המִפקד לשרות העם". עם קום המדינה נתמנה לתפקיד מזכיר מחלקת התחבורה היבשתית במשרד התחבורה, והיה אחראי על שיקום מערכת הרכבות, ובשנות העלייה ההמונית וחיסול המעברות היה ממנהלי "עמידר". ב-1960 פרש מהשירות הציבורי והקים חברה להשקעות, שפעלה עד 1965.
בעשרים שנותיו האחרונות התמסר פנחס גוברין לכתיבה, ופרסם בבמות שונות. בחייו ראה אור ספרו, 'צו קריאה תש"ח, התגייסות הישוב למערכה' (מערכות, 1976). את 'היינו כחולמים', המתפרסם עתה לראשונה, כתב עד יומו האחרון.